פסק-דין בתיק ת"א 572-07

מבוא ורקע

1.       תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים וסכומים נוספים בגין שימוש במקרקעין משותפים המצויים בחלק ממתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, אשר הוגשה על ידי חלק מהבעלים של המקרקעין נגד בעלים אחרים שלהם ונגד גורמים נוספים. התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בתל-אביב בשנת 2004 (מספרה המקורי היה ת.אז. (שלום ת"א) 19079/04) והועברה לבית משפט זה על פי החלטת כב' נשיאת בית המשפט העליון. סכום התביעה למועד הגשתה עומד על 1,561,700 ש"ח.

2.       במקור הוגשה הביעה בשם מספר רב של תובעים, אולם רובם נמחקו (בש"א 444/08) לאחר שלא הוגשו יפויי כח מטעמם, ונותרו רק שלוש תובעות - שתי החברות והתובעת הנוספת שבכותרת.

3.       עניינה של התביעה, מבחינת המקום, בשני חניונים. אחד מהם ממוקם על חלק מחלקות 38 ו-45 בגוש 6942, והוא מכונה "החניון הגדול" או "חניון צ'לנוב". החניון השני ממוקם על חלק מחלקה 86 בגוש 6942, והוא מכונה "החניון הקטן" או "חניון הגליל". שני החניונים הנזכרים לעיל יכונו להלן גם "החניונים". התובעות, וכן התובעים הנוספים שנמחקו בינתיים, הם בעלים של חלקים מהחלקות 38, 45 ו-86 בגוש 6942. גם משה שפיר ז"ל (להלן גם "משה ז"ל") היה בחייו הבעלים של חלק מחלקות אלה. משה ז"ל נפטר ביום 16/9/2000. עזבונו הוא הנתבע 1. לפי צו קיום צוואה בעניינו של משה ז"ל, היורשת של רכושו של משה ז"ל היא רעייתו, אסתר שפיר ז"ל (להלן גם "אסתר ז"ל"), שעזבונה הוא הנתבע 2. אסתר ז"ל נפטרה ביום 20/4/2002. הנתבע 3, שמשון מקיאס (להלן גם "מקיאס") היה מיופה כוחם של משה ז"ל ושל אסתר ז"ל, והוא גם בעל מניות בחברה הנתבעת 5 ומנהל בה. הנתבע 4, נוריאל נוריאלי (להלן גם "נוריאל"), גם הוא בעל מניות בחברה הנתבעת 5. הנתבעת 5, שנן ייזום והשקעות בע"מ (להלן גם "שנן בע"מ", "שנן", או "החברה"), היא חברה בע"מ שמניותיה נמצאות בבעלות הנתבעים 3 ו-4. 

4.       מבחינת הזמן, התביעה מתייחסת לתקופה שמיום 1/6/1999 ועד ליום 30/6/2001 (ובסך הכל שנתיים וחודש).

5.       לפי נסחי המקרקעין שהוגשו כנספחים לכתב התביעה ואשר תוכנם אינו שנוי במחלוקת מדובר ברישום בשיטה הישנה (כלומר לפי פנקס שטרות), ושלוש החלקות הרלבנטיות מוקפאות מחמת הליכי הסדר זכויות במקרקעין. עסקינן במקרקעין בלתי מוסדרים.

6.       עתה יובאו עיקרי כתבי הטענות. בעקבות מחיקת חלק ניכר מהתובעים המקוריים לא תובאנה כאן טענות הנתבעים בדבר הצורך למחוק את תביעתם של אותם תובעים שאכן נמחקו כפי שתואר לעיל. כמו כן, בעקבות זניחת התביעה כלפי הנתבעים 4 ו-5 כפי שנראה בהמשך, אין צורך להביא כאן את תוכן טענותיהם של נתבעים אלה בכתב הגנתם, למעט מקום בו מצאתי לנכון להידרש לתוכן כתב הגנה זה בהקשר קונקרטי במסגרת הדיון המפורט בתביעה.

כתבי הטענות

כתב התביעה

7.       התובעות טוענות בכתב התביעה כי הנתבעים החזיקו בשני החניונים הנזכרים לעיל (שייקראו להלן יחדיו גם "החניונים") בתקופה שאליה מתייחסת התביעה כאמור לעיל, אולם כפי שנראה בהמשך נזנחה התביעה נגד נתבעים 4 ו-5, ונותר לדון רק בעניינם של הנתבעים 1 - 3. התובעים טוענים כי החזקה זו של החניונים היתה שלא כדין, והתביעה היא לתשלום כספים עקב החזקה האמורה בחניונים כהגדרתם לעיל, ובעיקר דמי שימוש ראויים. בכתב התביעה נטען כי לפני התקופה אליה מתייחס התביעה היו שני החניונים הנזכרים בתביעה מושכרים לשני מפעילים על פי חוזים שצורפו כנספחים ט' ו-י"א לכתב התביעה. החוזה נספח ט' לתביעה נערך בין כמה משכירים, וביניהם - לצד אחרים שאינם צדדים לתביעה כיום - גם התובעות ומשה שפיר ז"ל (בחייו, באמצעות הנתבע 3) לבין מי ששכר מהם את החניון הגדול כהגדרתו לעיל. החוזה נספח י"א לתביעה נערך אף הוא בין עמה משכירים, ובהם גם התובעות ומשה שפיר ז"ל (בחייו, באמצעות הנתבע 3) לבין מי ששכר מהם את החניון הקטן. בשני החוזים נכללת טבלה המפרטת את חלוקת דמי השכירות בין המשכירים השונים. חוזים אלה ייקראו להלן "חוזי השכירות הישנים". טענת התובעות היא כי לאחר שחוזים אלה באו לקיצם נתפסה החזקה בחניונים על ידי הנתבעים שלא כדין ושלא על דעת התובעות, עד אשר פונו שני החניונים על ידי המחזיקים בעקבות תביעת פינוי שהגישו התובעות (ואחרים) ב-ת.אז. (שלום ת"א) 65621/99 (להלן "תביעת הפינוי"). בכתב התביעה נטען כי עיריית תל-אביב, שבבעלותה חלקים מחלקה 38, לא היתה שותפה לדמי השכירות בחוזי השכירות הישנים באשר היא החזיקה בחלקים מסוימים משטח החלקה. עוד נטען שם כי במסגרת תביעת הפינוי הציגו הנתבעים חוזה שכירות, נספח ז' לתביעה, אשר נחזה להיות חוזה שכירות בין התובעות (ובעלים נוספים של החלקות 38 ו-44, למעט עיריית תל-אביב) לבין הנתבעת 5, לפיו הושכר החניון הגדול לנתבעת 5 למשך שנה מיום 26/5/99. על החוזה שצורף לתביעה מופיעה רק חתימתו של הנתבע 3 במקום המיועד לחתימת המשכירים, והתובעות מכחישות כי היו צד לחוזה זה או קיבלו כספים כלשהם על פיו. התובעות טוענות עוד בכתב התביעה כי הנתבע 3 פעל כשלוחם של הנתבעים 1 ו-2 (בחייהם), וכי אם חרג משליחותו אזי יש להטיל עליו חבות אישית. פרט לאמור לעיל אין בכתב התביעה פירוט מי מהנתבעים החזיק בחניונים או באיזה מהם לגבי החזקה בחניונים בתקופה שאליה מתייחסת התביעה, וההתייחסות היא ל"נתבעים" מבלי להבחין ביניהם. מה שמעניין לציין הוא כי בכתב התביעה אין כלל טענה לפיה התקיימו התנאים להטלת חבות אישית  על הנתבעים 3 או 4 בגין היותם בעלי מניות (היינו - התנאים המצדיקים הרמת מסך), או בגין היותם אורגנים, של החברה הנתבעת 5 (או של תאגיד אחר כלשהו). בכתב התביעה לא נטען קיומם של התנאים שבהתקיימם ניתן להטיל חבות אישית על אורגן של חברה. אין בכתב התביעה גם טענה כלשהי לפיה התיר מי מהנתבעים לאחרים להחזיק בחניונים, היתר שניתן שלא כדין ואשר נתינתו מקימה חבות אישית של נותנו.

8.       בכל הנוגע לסכומים הנדרשים על ידי התובעות מדובר בסכום של 21,878 ש"ח ליום הגשת התביעה (20,299 ש"ח ליום 30/6/99) בגין עלות ניסיונות הפינוי ואבטחת החניונים. יתרת סכום התביעה כוללת שתי חלופות: חלופה של דמי שכירות ראויים על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, וחלופה של השבת ההכנסות מדמי חניה שהופקו או שניתן היה להפיק, לדעת התובעות, מהחניונים בתקופה הרלבנטית לתביעה, כאשר הסכום מחושב לפי חלקם היחסי הנטען של התובעים המקוריים (כלומר התובעות, יחד עם תובעים נוספים שנמחקו מהתביעה) במקרקעין שבהם נמצא כל חניון. בסעיף 32.4 לכתב התביעה מופיעה עתירה נוספת, והיא "לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את סכומי הארנונה". חלק זה של התביעה אינו כולל כימות כספי אף שהתובעות יודעות את הסכומים בהם מדובר (מה-גם שבסעיף 29 לכתב התביעה אף נטען כי הארנונה שולמה "בחלקה" על ידי התובעים, ללא כל פירוט) ולא שולמה בגינו אגרה, ועל כן לא ניתן לקבלו בכל מקרה.

כתב ההגנה של נתבע 1

9.       כתב ההגנה של הנתבע 1 הוגש על ידי עו"ד יעקב לנגה, שהיה מנהל העיזבון הנתבע 1 בעת הגשתו. בכתב ההגנה נטען כי כל מעשי הנתבע 3 הרלבנטיים לתביעה, ככל שנטען כי נעשו עבור ובשם משה ז"ל, נעשו על ידי הנתבע 3בחריגה מההרשאה שניתנה לו "אם בכלל" ותוך הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי משה ז"ל ועל כן אין להטיל על משה ז"ל (וכיום - על העיזבון) כל חבות בגינם. עוד נטען שם כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, עיריית תל אביב זכאית לחלק מדמי השכירות, אולם בהתאם להסכם בין העירייה לבין "שפיר" (אשר בכתב ההגנה אין כל פרטים לגביו) מגיע חלקה בדמי השכירות ליורשי משה ז"ל בלבד. עוד נטען כי התובעות הסתירו חוזים רלבנטיים שצורפו כנספחים ג', ד' ו-ה' לכתב ההגנה, שנערכו בחודשים יוני ויולי 2001 ושבהם - כך נטען - ויתרו על תביעות כלפי משה ז"ל. לאחר מכן מכחיש הנתבע 1 כל החזקה בחניון, ומוסיף וטוען כי אם החזיק בחניונים הרי שהדבר היה רק לתקופה קצרה בת פחות משלושה חודשים לכל היותר, מיוני עד אוגוסט 1999 וכי החל מיום 1/9/99 החזיקה בחניונים חברה בשם ע. לירון בע"מ; ובכל הנוגע לאותם שלושה חודשים, חל הויתור על תביעות שנזכר לעיל. לגבי תביעת הפינוי טוען הנתבע 1 כי חלק מהתובעים כאן הסתלקו מתביעת הפינוי, וכן - כי נקבע שם שלא נגרם לתובעים נזק כספי וכי לא היו זכאים לפעול בעצמם לפינוי החניונים מהמחזיקים בהם, וכי קביעות אלה הן השתק פלוגתא. בנוסף מוכחשים סכומי התביעה והאומדנים שעליהם הם מבוססים. בסעיפיו האחרונים של כתב ההגנה נטענת טענת קיזוז כטענה חלופית, כאשר הטענה היא כי על הנתבע 1 "הושתו" חיובים של ארנונה ומיסים אחרים בסכום של "יותר מ-6 מיליון ש"ח" בעבור "החלקה כולה" (מבלי לציין באיזו מהחלקות הרלבנטיות מדובר) על כל בעליה המשותפים.

כתב ההגנה של הנתבע 2

10.   כתב הגנה זה הוגש על ידי עו"ד מוטי בניאן, שהיה מנהל העיזבון של אסתר ז"ל בעת הגשתו. כתב ההגנה נכתב בקיצור רב, ללא כל פירוט ולעיתים תוך העלאת טענות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו, והכותב מצהיר כי הוא מתבסס על מסמכים שונים שקיבל מחלק מהנתבעים ועל מסמכים שהוגשו על ידי בעלי דין אחרים. נטען בו כי אסתר ז"ל לא היתה מעורבת בניהול המקרקעין וכי מטעם זה לא ניתן לתבוע ממנה (מהעיזבון שלה) דבר. עוד נטען כי בתביעת הפינוי היו "מעשי בית דין", במיוחד לגבי חלק מהתובעים המקוריים ובהם גם התובעות 2 ו-3, אשר היו בין התובעים בתביעת הפינוי אולם חזרו בהם ממנה. בסעיף 6 לכתב ההגנה נטען כי "הנתבעת 2 (הכוונה לאסתר ז"ל - ש.מ.) ו/או מי מטעמה החזיקו את המקרקעין מכח הסכמות והרשאות מצד התובעים". לא ניתן כל פירוט לטענה זו. באופן כללי ניתן לומר כי פרט לכך חוזר הכותב על טענות הנתבע 1.

כתב ההגנה של הנתבע 3

11.   בסעיף 2 לכתב הגנה זה נטען כי הנתבע 3 פעל כמיופה כח בכל פעולותיו וכי אין מקום להטיל עליו כל חבות אישית, מה-גם שהעזבונות נתבעים אף הם; הכותב אינו מפרט שם מי מבין המנוחים משה ז"ל ואסתר ז"ל היה שולחו של הנתבע 3. עוד נטען באותו סעיף כי חברת ע. לירון נכסים והשקעות בע"מ (להלן גם "ע. לירון") היתה המחזיקה בחניונים במשך רוב התקופה אליה מתייחסת התביעה, וביתר פירוט - מיום 1/9/99 ועד יוני-יולי 2001. בנוסף טוען הנתבע 3 את הטענות הבאות (ולהלן לא אתייחס לאותן טענות שנעשו בלתי רלבנטיות נוכח זניחת התביעה נגד נתבעים 4 ו-5, כפי שנראה מייד): כי חלק מהתובעים בתביעת הפינוי, ובהם גם חלק מהתובעות כאן, חזרו בהם מתביעת הפינוי ונמחקו ממנה לבקשתם ולכן הם "מושתקים" מלהסתמך עליו; כי בתביעת הפינוי נקבע (בהליכי ביניים) כי התובעים ידעו על תפיסת החזקה במקום והסכימו לה, וכי פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי היה בגדר "מחטף"; כי התובעות ויתרו, בשורה של הסכמים, על כל הכספים הנתבעים בתביעה זו; כי לתובעים המקוריים (ובהם התובעות שנותרו) אין סמכות לקבוע איזה שימוש ייעשה במקרקעין, משום שאינם בעלים של רוב החלקים בהם; כי בעבר היו מקרים בהם השתלטו התובעים המקוריים (ובהם התובעות שנותרו) על החניונים כהגדרתם לעיל ולא שילמו דבר לנתבעים בעבור חלקם במקרקעין (כבר כעת נעיר כי טענה זו תמוהה כשהיא באה מפיו של הנתבע 3 בלבד, שכלל אינו בעלים של חלק כלשהו בחלקות שעליהן נמצאים החניונים אלא אם וככל שהוא נמנה על יורשי המנוחים שפיר ז"ל או אחד מהם וגם אז זכויותיו נגזרות מזכויות המוריש); כי ביוני 1999 נעשה על ידי התובעים ניסיון פינוי אלים, שלא כדין, של אחד החניונים; כי כל פעולות הנתבע 3 נעשו על ידו כמיופה-כח ולכן אין כל עילה לתובעו אישית.

12.   הטענה כי התובעים ויתרו, בכתב, על כל תביעה בגין החניונים בתקופה הרלבנטית, נסמכת על שלושה מסמכים שצורפו לכתב ההגנה כנספחים ה1, ה2 ו-ה3 (בהתאמה), כדלהלן (המסמכים יתוארו כאן על פי תיאורם בכתב ההגנה של הנתבע 3): הסכם מיום 3/7/01 בין התובעים (המקוריים) לבין אסתר ז"ל, שהיתה אז היורשת של כל נכסי משה ז"ל (להלן "הסכם שפיר מיום 3/7/01"); מסמך מיום 20/6/2001 שבו ויתרו חלק מהתובעים, ובהם התובעות 2 ו-3 (כולם באמצעות מר מ. אורבך ומר א. ליאופולד) על כל החובות שצברו שפיר, ע. לירון בע"מ ו-הנתבעת 5 עד ליום החתימה על "ההסכם הראשי" (מונח שאין לו הגדרה בכתב ההגנה או במסמך עצמו); ומסמך שנטען כי נחתם בשנת 2002 בין התובעת 2 לאסתר ז"ל (באמצעות מיופה כוחה אז, יעקב נוריאלי, שאינו צד להליך הנוכחי) ובו ויתור כללי וגורף של הצדדים על כל תביעה או דרישה זה כלפי זה בגין כל חוב או נזק עבר שנגרם למי מהם.

13.   עוד טוען הנתבע 3 כי בעת שהתובעת 1 רכשה את חלקה 45 היו במקום דיירים מוגנים והרכישה היתה כפופה לזכויותיהם, והנתבעת 3 טוען כי הוא דייר מוגן "במקום". לתמיכה בטענה זו הוגש נספח ו' לכתב ההגנה, "הסכם בלתי חוזר". כבר כעת יצוין כי מסמך זה אינו נושא תאריך, והוא חתום על ידי הנתבע 3 לבדו כמיופה כוחה של אסתר שפיר על פי יפוי כח שהוגש אף הוא במסגרת נספח ו' לכתב ההגנה. חתימתה של אסתר שפיר ז"ל על יפוי כח זה אומתה על ידי נוטריון ביום 29/1/2001.